החלטה בתיק רע"א 7274/04

1.                    המבקשת, חברה העוסקת במתן הלוואות בשוק החוץ בנקאי, פנתה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה למתן צווים זמניים ולעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן נגדה לזכות המשיבים, זאת עד להכרעה בערעור שבכוונתה להגיש על פסק הדין. בקשה נדחתה (על ידי כבוד השופט נ' ישעיה) ועל כך קובלת היא בבקשה שלפניי.

2.                    סיפור המעשה ככל שהוא דרוש לענייננו הוא זה: המשיבים הגישו תובענה נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי, ובה עתרו לקבלת סעדים שונים. העיקרי שבהם - צו הצהרתי לפיו בטל הסכם הלוואה שנחתם בינם לבין המבקשת ביום 24.12.97, ואשר במסגרתו לוו המשיבים מהמבקשת סך של 550,000 ש"ח (להלן - ההסכם). עוד יש לדעת כי להבטחת פרעון ההלוואה שעבדו המשיבים 2-1 לטובת המבקשת שלוש חנויות בבת ים המצויות בבעלותם המשותפת. במסגרת הליכי ביניים שהתנהלו בתובענה העיקרית, שילמו המשיבים למבקשת סך של 554,776 ש"ח, בנוסף לסכומים ששילמו על חשבון פרעון ההלוואה עד אז. בתמורה ביטלה המבקשת את השעבוד על אחת משלוש החנויות והסכימה להותרת צו המניעה הזמני, שניתן לבקשת המשיבים לגבי מימוש השעבודים על שאר החנויות, עד למתן פסק דין בתובענה.

3.                    ביום 6.7.04 קיבל בית המשפט קמא את תובענת המשיבים. בפסק דינו הצהיר בית המשפט כי המשיבים ביטלו כדין את ההסכם. כפועל יוצא אף ביטל את השעבודים שהוטלו על חנויות המשיבים להבטחת החזר ההלוואה. בנוסף הורה בית המשפט המחוזי על השבת המצב לקדמותו באופן הבא: המשיבים חוייבו להשיב למבקשת את כל הכספים שהתקבלו ממנה כהלוואה, והמבקשת חוייבה להשיב למשיבים את הסכומים שגבתה כריבית והוצאות אחרות על חשבון החזר ההלוואה. בית המשפט הורה כי "ההשבה ההדדית תעשה לאחר שערוך הסכומים ששילמו הצדדים זה לזה, ליום ההשבה, היינו בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה 1961...לאחר שערוך הכספים ייערך קיזוז של שני הסכומים כאמור לעיל. במידה וסכום ההלוואה המשוערך עולה על סכומי התשלומים וההחזרים המשוערכים ישיבו התובעים [המשיבים] לנתבעת [המבקשת] את העודף הכספי שיתקבל. במידה וסכומי התשלומים המשוערכים יעלו על סכום ההלוואה המשוערך, תשיב הנתבעת לתובעים את העודף שיתקבל". לבסוף חוייבה המבקשת בתשלום הוצאות המשפט למשיבים וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ריבית והצמדה כחוק.

4.                    כאמור לעיל, פנתה המבקשת לערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין על כל מרכיביו ולמתן צווים זמניים. רצון המבקשת הוא כי בצווים אלה יורה בית המשפט לרשם המשכונות בתל אביב ולרשם המקרקעין בחולון שלא למחוק את המשכנתאות או את המשכונות שנרשמו על החנויות. במידה שנמחקו הרישומים, מבקשת היא שיירשמו מחדש, והכל עד למתן החלטה סופית בערעור שבכוונת המבקשת להגיש. בקשת המבקשת נדחתה לאחר שהוגשו תגובות הצדדים בעניין, ומכאן הבקשה שלפניי. בבקשה דנא עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור על החלטת בית המשפט. הדרך הנכונה הינה לבקש עיכוב ביצוע, שכן בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתם של המשיבים, ונתן להם סעדים מסויימים. אין מדובר בתביעה שנדחתה ועם דחייתה נתבטלו סעדים זמניים שניתנו בגדרה (ראו למשל, ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505). אתייחס לבקשה כאילו מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע שבאה בפני ערכאת הערעור, לאחר שבקשה דומה נדחתה על ידי הערכאה הדיונית (כפי שארע כאן).

5.       דין הבקשה להידחות. על המבקש עיכוב ביצועו של פסק דין הנטל להראות כי בלא עיכוב, ייגרם לו נזק חמור ובלתי הפיך, ובמילים אחרות, כי לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו (ראו למשל, ע"א 1112/98 אלפן נ' דרמן (לא פורסם); ע"א 8160/01 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (לא פורסם)). הקושי או חוסר האפשרות להשיב המצב לקדמותו אם לא יינתן עיכוב ביצוע, הינם העילה העיקרית העלולה להניע את בית המשפט להיענות לבקשה (ראו, י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 859). זוהי אף עמדת המבקשת כעולה מבקשתה. ואכן, המבקשת שבה וטוענת - בבקשתה ובתצהיר המצורף לה - כי אם יבוצע פסק הדין לפני שיסתיים הדיון בערעורה, לא ניתן יהא להחזיר את המצב לקדמותו. אולם טעמים ממשיים לטענתה זו לא מצינו בטיעוניה. הטענות שהביאה המבקשת בתמיכה לבקשתה סתמיות וכלליות הן. כך למשל, גרסה המבקשת כי אם יוסרו השעבודים מחנויות המשיבים וישולמו למשיבים כספים על פי פסק הדין, אזי "...באם יתקבל הערעור וישונה פסק דין [כך במקור], לא תוכל המבקשת להיפרע מן המשיבים באשר לא יהיה בידה כל בטוחה למממש [כך במקור] ובנוסף ספק אם הכספים ששילמה למשיבים יהיו בידם". זאת, נוכח חששה של המבקשת כי אם יבוטלו השעבודים, יוכלו המשיבים לעשות בנכסיהם ככל העולה על רוחם, לרבות שעבודם או מכירתם, וכן לרוקן את חשבונם לאחר תשלום הכספים על ידי המבקשת. בדומה לכך נטען כי "סיכויי המבקשת להיפרע מהמשיבים הינה [כך במקור] אפסית ובחזקת בלתי אפשרית"; "...פסק הדין אשר יינתן לטובתה יהיה כאבן שאין לא [כך במקור] הופכין באשר לא יהיה בו דבר אשר ניתן להוציאו לפועל"; "... לא יהיה בידי המבקשת היכולת להיפרע מהם, ללא קיומן של בטוחות"; "...השבת המצב לקדמותו תהא בגדר פיקציה"; ועוד כהנה וכהנה אמירות. טענותיה המפורשות ביותר של המבקשת בעניין זה היו שתי אלה: "...לאור מצבם הכלכלי של המשיבים, אשר עולה מכתבי הטענות ומן הדיונים בבית המשפט, סיכויי גביית הסכום שיפסק לטובת המבקשת, קלושים, על אחת כמה וכמה ללא הבטוחות"; "...לאור מצבם הכלכלי של המשיבים וגובה החוב שהם חבים, לטענת המבקשת, כלפיה, קיים חשש סביר מאוד שיהיה זה בלתי אפשרי לגבות את סכום ההשבה, הוצאות ושכר טרחת עורך הדין שישולמו למשיבים במידה והמבקשת תזכה בערעור שתגיש". בהקשר זה הרחיקה המבקשת לכת וביטאה את חששה כי "לבטח לא תוכל לגבות" אף את ההוצאות העשויות להיפסק לטובתה בערכאת הערעור.

6.       מובן, כי אין בטענות המובאות לעיל כדי להציב תשתית עובדתית, ולו מינימלית, לטענה בדבר חוסר האפשרות להשיב המצב לקדמותו. המבקשת לא פירטה "מצבם הכלכלי של המשיבים" מהו, לא הביאה כל נתונים בעניין זה, ואף שמפנה היא לנלמד מכתבי הטענות ומהדיונים בבית המשפט, הרי שכל אלה לא צורפו לבקשתה שלפניי. דעתי היא כי המבקשת דנא לא הרימה את הנטל המוטל עליה, להראות כי יהא זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. המבקשת לא תוכל להיוושע מטענותיה בבקשתה, אשר חלקן נזכרו לעיל, בהיותן חסרות כל פירוט וביסוס. לעיתים אף הסתפקה המבקשת בהשערות לגבי מעשיהם העתידיים של המשיבים, כגון ריקון חשבונם לאחר שישולמו להם כספים על פי פסק הדין, וכן שעבוד או מכירת החנויות, והכל, כך הטענה "על מנת להתחמק מחובם". בהקשר זה יוזכר, כי על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי, כבר שילמו המשיבים למבקשת סך של 554,776 ש"ח, לבד מתשלומים אחרים שנעשו קודם לכן על חשבון ההלוואה. מכל מקום, אין בבקשת המבקשת מאום העשוי ללמד כי יש יסוד לחשש זה, ובטענותיה בעניין לא די.

7.       בשולי הדברים, רואה אני לנכון להעיר שתי הערות: ראשית, המבקשת לא מילאה אחר מצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות) בכל הנוגע לאופן צירופה של החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע. העתק ההחלטה של בית המשפט קמא, כפי שצורף לבקשת המבקשת - בצילום קטוע ובלתי ברור - וודאי אינו תואם את הוראות התקנות. שנית, המבקשת הכבירה טענות לפיהן מוטל בספק תום לבם של המשיבים. על רקע טענה נשנית זו, בלטה העובדה כי בהזכירה את החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בבש"א 11043/04 שוורץ נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ, כאסמכתא לצידוק הקיים לטענתה לעיכוב פסק הדין, לא מצאה המבקשת לנכון לציין כי החלטה זו נדונה בבית משפט זה ברע"א 4744/04, ונהפכה בחלקה.

          הבקשה נדחית איפוא, ללא צורך בתשובה.

          ניתנה היום, י"ח באב תשס"ד (5.8.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: